יום השנה וימי יזכור

בכל שנה, בתאריך העברי שבו התרחשה הפטירה, נהוג לציין את היום ולהעלות את זכר הנפטר. אם חלפו יומיים או יותר בין הפטירה לקבורה, אזי יום השנה נקבע לפי תאריך הקבורה. החל מן השנה השנייה לפטירה יצוין יום השנה לפי תאריך הפטירה .יש הנוהגים להדליק נר נשמה לאורך כל אותו היום וכן לעלות אל הקבר ולקיים לצדו טקס קצר, הכולל אמירת פסוקים ותפילות בדומה לאלה שנאמרו בעלייה לקבר בסיום השבעה. בנוסף על אלה יש הנוהגים ללמוד משניות לאחר הטקס, לעילוי נשמתו של הנפטר, או לקיים אזכרה בבית הכנסת או בבית אחר. יש הנוהגים לעלות לתורה בשבת שלפני העלייה לקבר או בימים שני או חמישי (ימי הקריאה בתורה בבית הכנסת) בסמיכות ליום השנה.

ביום הכיפורים, בשמחת תורה ביום השביעי של חג הפסח, בחג השבועות מתקיימים ימי "יזכור" שבהם נערכים בבתי הכנסת טקסי הזכרת נשמות. הזכרת הנשמות נערכת במהלך תפילת הבוקר, בין קריאת התורה לתפילת מוסף. בטקס מוזכרים נשמות הנפטרים שעליהם מתאבל הציבור כולו, חללי השואה ומערכות ישראל, ויש בה גם מקום להזכרת נשמותיהם של קרובים שנפטרו. יש הנוהגים להתחיל באמירת תפילת "יזכור" רק לאחר שנה מיום הפטירה, וכן נהוג כי מי שהוריו עודם בחיים לא אומר תפילה זו. בקהילות אחרות נהוג להזכיר את הנפטרים בתפילת אשכבה הנאמרת לאחר העלייה לתורה. בימים בהם מזכירים נשמות נוהג כי מי שקרובו נפטר מדליק נר נשמה לזכרו.