בית העלמין העתיק ביפו

שיטת הקבורה בבית העלמין העתיק ביפו הינה קבורת שדה.

בית עלמין זה ראשיתו עוד בתקצ"ד (1834). עד אז נאלצו התושבים להוביל את המתים בדרך הארוכה והקשה לירושלים, ועדת הספרדים ביפו, בעזרת אהרון שלוש, פתרה את הבעיה ברכישת שטח. ראשון הקברים נכרה בו בשנת ת"ר (1840) והאחרון בתרפ"ח (1928) – לפי ההערכות קבורים בו כ-850 נפש הידועים ורשומים מבין כאלפיים קברים. יש הסוברים שיהודי יפו נקברו גם בתוך בית קברות מוסלמי בעיר, עוד לפני הקמת בית העלמין, אך לסברה זו אין סימוכין. רישום הנפטרים התנהל בסדר מופתי לפי א-ב ותאריכים מדויקים, מה שהיה לימים דוגמה לרישום בבתי העלמין האחרים בתל-אביב הצעירה.

חברה קדישא נתנה אותותיה בבית העלמין בדמות ארגון, שיקום, שיפוץ וטיפוח חלקת הקברים ההיסטורית הזו, שהיא סימן ועד לראשית ההתיישבות היהודית המחודשת ביפו. ואכן בבית העלמין קבורים זה לצד זה חולמים וחלוצים, אלמונים וידועים. שיפוץ החלקה ניכר בשיקום הקברים והמצבות ובהוספת מכלי גניזה שבהם הוטמנו גווילי ספרי תורה מהגולה, שנשרפו ב-1951, בדלקה שפרצה במחסני הסוכנות היהודית בנמל יפו.

היום שוכן בית העלמין מול מבנה בית החולים הצרפתי בעיר, ברחוב יהודה מרגוזה. בתקופת רבי יהודה מרגוזה החל בית העלמין לפעול כסדרו. כשנפטר בשיבה טובה, בגיל 96, נקבר אחר כבוד בבית העלמין. מבין הפסוקים שעל מצבתו נאמר כך:

"יהודה עלה השמימה
הילילו וספדו ובכפלים
כי פנה זיו, פנה הוד
דווה לבבנו כי נוטל כבוד
הורד העטרה הוסר הנזר
מורה צדק ומאיר עיניים"

גם מאיר בלקינד, מראשוני מורי העברית בגולה ואביו של מייסד תנועת הביל"ויים ישראל בלקינד, נקבר בבית העלמין בשנת 1898. ואולם בעת מלחמת העולם הראשונה גזרו השלטונות על פינוי בית  הקברות, ועצמותיו הועברו לראשון לציון.

בית העלמין פתוח בימים שני וחמישי, בין השעות 08:00 ועד 12:00.